ככל שניסו לכפות עליה את הקודים התרבותיים של החברה הגרוזינית הפטריארכלית, כך התעוררה בג'יין התנגדות עצומה וביקורת. היא סירבה להתחתן, התגייסה לצה"ל, למדה קולנוע, התאהבה ובגיל 38 נכנסה להריון. אחרי שנים של בריחה ורגע לפני שהיא הופכת לאמא,  חוזרת ג'יין עם מצלמה, המאפשרת לה לראשונה לעמוד בביטחון מול משפחתה ומול עברה. באמצעות המצלמה היא מבקשת לשבור את קשר השתיקה ולנסות להבין את אמה ואת עצמה בצל מערכות היחסים המורכבות עם הגברים במשפחה – להבין ואולי גם לסלוח.

 

אישה של בית הוא סרט תיעודי אישי מטלטל המתעד את פערי הדורות והמרחק העצום בין ג'יין למשפחתה. לאורך הסרט חושפת ג'יין את עולם "הנשים המושתקות". נותנת להן קול ומאפשרת להן לספר את סיפורן. הפרעות אכילה, דיכוי נשי, אלימות נגד נשים, יחסי אימהות ובנות והמון אהבה מהולה בכאב.

בהרצאה המלווה את הסרט משתפת ג'יין בתהליך היצירה התובעני והאומץ שהייתה צריכה לגייס. על מעמד האישה, פערים בין דוריים, והעשייה הקולנועית ככלי להעצמה נשית.

 

הסרט זכה הפרס "חבר השופטים" בפסטיבל דוקאביב 2018

בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בדנמרק וממשיך להציג בפסטיבלים ברחבי העולם.